החלטה בתיק ע"ח 28428-03-12

1.         נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת נשק שלא כדין, ירי מנשק חם באזור מגורים ואיומים.

2.         על פי כתב האישום, בתחילת חודש 12/11 איים המשיב לפגוע באחד המתלוננים מבני משפחת ג'ואמיס, בכוונה להפחידו, בכך שאמר לו כי בכוונתו לירות על עסקיו, המצויים בכביש הראשי.

ביום 25/01/12 בשעה 23.20 לערך, כשברשותו רובה M16, נסע המשיב לביתו של המתלונן וירה מספר יריות מתוך הרכב לעבר ביתו של המתלונן, סלים ג'ואמיס.

בהמשך נסע המשיב לכביש הראשי בכפר זרזיר, ירד מן הרכב, וירה מספר יריות מהנשק לעבר חנויות המצויות בבעלות המתלונן חאלד ג'ואמיס. כתוצאה מהירי נופץ חלון ראווה, זכוכיות כניסה לחנות, ונראו סימני ירי בקירות, ברכוש וגם בתוך החנויות.

3.         בהחלטה שניתנה ביום 14/02/12, קבע בית המשפט קמא, (כב' השופטת א. אבו אסעד) כי קיימות ראיות לכאורה במידה הנדרשת לשם מעצרו של המשיב. כמו כן, נקבע כי קיימת עילה למעצרו של המשיב, עקב המסוכנות העולה מהמעשים שביצע לכאורה ובהתחשב בעברו הפלילי.

במטרה לבחון האם ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב ובאילו תנאים, הוזמן תסקיר מעצר.

4.         בתסקיר המעצר מיום 07/03/12 עמד שירות המבחן על עברו הפלילי של המשיב, הכולל הרשעה בעבירה של סחר בסמים מסוכנים, בגינה ריצה גם מאסר בפועל, ולהליך הפלילי המתנהל נגדו בימים אלה בגין עבירה של אלימות במשפחה, בה הודה, הורשע והוא ממתין לגזירת דינו. כמו כן, צוין כי תלוי ועומד הליך נוסף בבית המשפט במסגרתו מיוחסת למשיב עבירת רכוש משנת 2009.

המשיב שלל שימוש בסמים, אולם תיאר שימוש לרעה באלכוהול, טען כי צמצם את היקף השתייה ושלל נזקקות.

משיחה עם המתלוננים, עלה כי הרקע לאירועים הוא קונפליקט ממושך בין שתי המשפחות המתגוררות בכפר זרזיר וכי מעשיו של המשיב הינם בבחינת הסלמה בקונפליקט.

שירות המבחן התרשם, כי המשיב מתקשה לקבל סמכות חיצונית ולהסתגל למסגרות, נוטה להתנהגות פורצת גבולות ונוטה להשתמש במנגנונים של הכחשה והשלכה לגבי הרשעותיו בעבר.

למרות האמור, בהתאם להחלטתו של בית המשפט קמא, בחן שירות המבחן גם את החלופה שהוצעה באותה עת, שחרור המשיב לבית לאחותו, וקבע כי החלופה איננה מתאימה, הן לאור התרשמותו מן הערבים והן נוכח הסיכון הפוטנציאלי להישנות התנהגות פורצת גבולות בעתיד ונוכח המרחק הגיאוגרפי הקצר בין מקום החלופה שהוצע ומקום מגורי המתלוננים.

5.         בדיון שהתקיים ביום 08/03/12 וחרף עמדת העוררת כי אין מקום לבחינת חלופה כלשהי נוכח המפורט בתסקיר, נעתר בית המשפט קמא לבקשת הסנגור והורה על הגשת תסקיר מעצר נוסף, במסגרתו תבחן חלופה חדשה שהוצעה על ידי המשיב.

6.         על סמך החלטה זו בחן שירות המבחן את האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, בבית מכר המשפחה בכפר שיבלי, תחת פיקוח המכר ובני משפחתו של המשיב והמליץ לשחררו לחלופה המוצעת בתוספת איזוק אלקטרוני.

7.         על החלטה זו הוגש הערר שבפני, במסגרתו קובלת העוררת על כך שבית המשפט קמא לא נתן משקל למידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב, נוכח המעשים שביצע, לכאורה, ועברו הפלילי, ולכך שקיים עדיין חשש לשיבוש מהלכי משפט.

8.         לטענת העוררת, מתסקיר המעצר הראשון עולה, כי לא ניתן לסמוך על המשיב ולשחררו לחלופה כלשהי.

העוררת סבורה, כי חלופת המעצר איננה יכולה לאיין את מסוכנותו של המשיב.

9.         בטיעוניו בפני הדגיש ב"כ העוררת, כי הנשק, באמצעותו בוצעו העבירות, לא נתפס, ועמד על מגבלות הפיקוח האלקטרוני, שבגינן לא ניתן לומר כי הוספת האיזוק האלקטרוני תבטיח את קיום תנאי השחרור.

10.        ב"כ המשיב ביקש לדחות את הערר. לגישתו, החלטת בית המשפט קמא מבוססת ומנומקת, תואמת את הפסיקה ואין מקום להתערב בה. עוד נטען, כי המשיב הפקיד את הערבויות שנקבעו והסדיר את האיזוק האלקטרוני, כך שאין מניעה לשחררו בתנאים שנקבעו וכי הוא מודע לכך שעליו להקפיד ולקיים את תנאי השחרור. בנוסף, חולק ב"כ המשיב על הטענה כי האיזוק האלקטרוני איננו מבטיח פיקוח הדוק מספיק על המשיב.

11.        לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בחומר החקירה ובתסקירי המעצר, שוכנעתי כי דין הערר להתקבל.